דניאלה קופלרסגור לתגובות על ניגון – סרטם של יוני שלמון ואלון רותם
כבר הבהרנו לעצמנו שבארץ הקודש יוצרי אנימציה שממשיכים בעקשנות ליצור אחרי שסיימו את חוק לימודיהם הם סוג של חד קרן, נכון? אחד כזה הוא הקולגה שלנו, יוני שלמון, כותב הבלוג "שוליית הקוסם". מה שהופך אותו לאפילו נדיר יותר, הוא הקול האחר שהוא מביא איתו ליצירתו – קולו של אדם דתי. ובסרטו העצמאי שיוצא היום לרשת "ניגון", הוא הכניס עוד טוויסט – סרט מדע בדיוני. אפשר לספור על יד אחת את כמות הסרטים האלה שנוצרו כאן. כך שניגון, סרט מדע בדיוני על רב וארכיאולוג-חלל שמחפשים בשנת 8067 את ירושלים ששרדה או לא שרדה בחלל, והוא סרט ביידיש – ספק אם תראו עוד סרט כזה, בעתיד הנראה לעין.
יוני מספר שאת הסרט, שנוצר בשותפות עם התסריטאי והמפיק אלון רותם, התחיל הרהור וסקיצה על אודות דמותו של "מיג'ור תום" של דיויד בואי, שהניעה מחשבה על משמעותה של "יהדות בחלל", מה היא כשאין הקשר הלכתי של זמן, מקום וקהילה. כשחבר אלון רותם ליוני, התחיל הסרט לגבש מבנה ועלילה, ושתי דמויות נוצרו – הרב והארכיאולוג.
מעוצבים כדמויות שמזכירות מאד את טין-טין המיתולוגי, השנים מחפשים אחרי העיר האובדת בחלל, וכשהם מוצאים אותה, בתוכי תוכה מסתבר שרוחשים שועלים. שועלים? אז מסתבר שבמסכת "מכות", מסופר על רבי עקיבא שמצא שועלים בבית המקדש החרב, ומצא בהם סוג של נחמה.
כשביקשתי מיוני לספר על עוד כמה מוטיבים בסרט הוא התחיל במוטיב האוויר:
"ירושלים היא עיר של אויר הרים צלול כיין. כשמדובר על מסע בחלל, כשאין אויר, זה נהיה משמעותי. כי להוריד את ההגנה זה סכנה. או שתמות, או שיש אויר. כך גם הדת כמגנה מפני המציאות היא מחיצה מסוכנת. כי אתה נמנע מהדבר עצמו. וזה שהכוס נשברת בחתונה כשאומרים "אם אשכחך ירושלים" מתחבר לזה. הכוס השבורה, מצטרפת לכל הכלים השבורים של ירושלים. עיר חרבה שמחפשים בה משהו לשים בכלים, רוח לשים בחומר".
מוטיב נוסף שהוא מדבר עליו הוא היהדות האורתודוקסית: "האורתודוכסיה היא מצב גלותי של היהדות". יוני מבאר. "כלי שצריך לשבור כדי לגלות מחדש וזה מאוד קשה. הרב צריך להתמודד עם רוח שמחפש כלים חדשים. אני לא מאמין ברוח שמנותק מחומר. ולכן זו גדולת היהדות בעיניי: המעוגנות שלה בטקס, במקום ובזמן. אבל זו גם חולשתה. כי כשמגיעים לירושלים האמיתית, לארץ ישראל, דברים צריכים להשתנות ולא להשאר בהגנות הגלותיות שמתבטאות גם ביידיש.
הניגון הוא אופציה. הצעה. הניגון הוא שינוי במנגינה, לא בתוכן. הוא גישה אחרת מבלי לשבור את הכלים. ולכן הסוף אמביוולנטי. הדמויות בורחות כאילו לא השיגו דבר אבל אולי הן השיגו את הדר הכי חשוב. את הניגון של השועלים.
השועל המקורי סימל חורבן אבל אצלנו הוא גם שועל שמציע תיקון. הוא שועל שמגיע מהרווח שבין המלאכים של ארון הברית. הוא בנקיק, הוא מסתתר מתחת לבית המקדש. הוא מציע משהו שונה מהטקס הדתי. משהו שהוא חויה אישית שצריכה להתגלות. סוד".
נשאר רק לאחל לאנימציה הישראלית ולדת היהודית בהגיען למאה ה21 שכן ירבו חקירות ויזואליות יפות כאלה עליה ואיתה.
דניאלה קופלר
