דניאלה קופלרחברה אמריקאית שלחה לי eye candy שבעיקר גרם לי לקנא: העיתון הפופולארי והסופר איכותי הניו יורק טיימס, החליט לחקור את האימהות והזהות הנשית המשתנה ברגע שנודע לך שאת בהריון — באנימציה! באמצעות קול קורא, קרא העיתון מעל הדפים והרשתות החברתיות לקןראותיו לספר את סיפורן האישי. מתוך 1300 סיפורים שהחליטו הקוראות לחשוף, נבחרו שישה סיפורים שניתנו לשש אנימטוריות. התוצאה מרתקת, יפיפה, וחושפנית. מטרידה משהו וחושפת רגעים אמיתיים לחלוטין השונים להחריד מהדימוי הקדוש כמעט בתרבות המערבית של אמהות. חושפת את הצדדים הרגשיים המאד לא פשוטים של אמהות, אבל גם כמה רגעים מרוממי נפש ממש על זהות משתנה כשיצור חדש מגיע לעולם. כלא יכלתי להפסיק עד שלא ראיתי את כל הסדרה.
לורין, אשתו של מהפכן מדרום אמריקה מאבדת את בעלה ומרוויחה את בנה בעת ובעונה אחת. כיצד תצליח לגרום לבן "להיות עצמו" ולא למלא את החלל?
יעל, שאמה התאבדה בילדותה, מספרת על דכאונה שלה אחרי לידה, ועל הרצון למצוא את היכולת לחיות דרך הכאב.
לאחר הולדת ילדיה מגלה גבריאל, שגדלה וחייתה כגבר, שהיא למעשה אישה. שהיא לא "אבא" אלא "אמא". על התפיסה העצמית המגדרית לאור ההורות, וכיצד התמודדה המשפחה עם השינוי והאם הוא למעשה שינוי?
צעירה שילדה בגיל 17 מספרת בכנות על הרצון ואי הרצון בהורות, רגשות האשם שנולדו יחד עם הבת, כלפי בתה וכלפי עצמה.
אמא של קסנדרה הביאה לעולם חמישה ילדים באי רצון, כי "לא האמינה בהפלות". נחושה בדעתה לא ליפול ל"אותה המלכודת" קסנדרה החליטה לא להביא ילדים לעולם. אבל האם "עמדה במילתה"? או שלשנות את דעתה מקצה לקצה, לא בהכרח אומר לחזור על הטעויות של הדורות הקודמים?
ג'ן וקאתי, שתי אחיות שההבדל ביניהן הוא 12 שנה, חוות הורות שונה מאד, בשל סיטואציה משפחתית מורכבת – ביחד. הסרט החותם את הסדרה הוא אחד המרגשים ביותר בה, וויזואלית מדהים כיוון שבוצע ע"י סטודיו Moth המדהימות מלונדון.