'סיפורו של שמחה' – סיפורו של ניצול השואה שמחה הולצברג

זהו סרט קצר לילדים המשלב וידאו ואנימציה ומבוסס על סיפורו של ניצול השואה שמחה הולצברג. הסרט פותח בבית הספר הבינלאומי להוארת השואה ומאפשר לתלמידים צעירים להתוודע לנושא השואה.

ביים, עיצב והנפיש את החלק האנימטיבי של הסרט דב וולס – מפיק ומביים סרטי אנימציה, מעצב דמויות מותג ומהבעלים של סטודיו מיינימו . דב התחיל בתור אנימטור פלאש ומעצב דמויות לפרסומות. כאשר הרגיש שמיצה את יכולות הקאט אאוט התמקד באנימציה הקלאסית, שזו האהבה האמיתית שלו. 

"שירה פליקס מפיקת הפרויקט הגיעה אלי דרך המלצה" מספר דב וולס. "היא סיפרה לי על הפרויקט ולאחר ששמעתי את הסיפור של שמחה הולצברג בקווים כללים עשיתי סקיצה זריזה של הדמות ושלחתי לה. אמנם הסקיצה הראשונה לא דומה לדמות שאיתה התקדמנו לאנימציה אבל משהו מהעדינות של הדמות נשאר.

סקיצות-לדמות-של-שמחה

סקיצות לדמותו של שמחה והדמות הסופית מצד ימין

 

סרט על שואה הוא נושא לא קל בכלל, במיוחד כשהוא מיועד לילדים. מה היו ההחלטות הבימוי והעיצוב של הסרט וכיצד הן משרתות את הרעיון החינוכי שלו? עד כמה היה המוזיאון מעורב בתהליך יצירת הסרט? 

"הסרט מלכתחילה כוון לילדים, אז כך ניגשנו אליו – גם מבחינת העיבוד של הסיפור לכדי תסריט לאנימציה שיהיה ברור ופשוט וגם בערכים שרצינו להעביר של נתינה והקרבה למען הזולת. התמקדנו בדמות של שמחה, הקושי שעובר עליו, הרעב וההחלטה שהוא לוקח בכדי לעזור להציל את משפחתו."

1

דמותו של שמחה מתוך הסרט.

"לי היה חשוב שילדים יוכלו להתחבר לסיפור ולדמות של שמחה ויחד עם זאת שאופי האנימציה והקונספט ארט של הסרט יהיה בוגר, מכאן נבעו רוב החלטות הבימוי והעיצוב. איור הסביבות והמבנים בגטו מבוססים על תמונות מגטו וורשה של התקופה, חומת הגטו, הרחוב, ביגוד הדמויות. הרקעים נעשו בטכניקה משולבת של איור ידני בעיפרון ועיבוד בפוטושופ כדי להוסיף חספוס ותחושה של חומריות לסביבה. גם סגנון הדמויות והאנימציה נוטה יותר לכיוון ריאליסטי עם אנימציה שקטה ומינורית.

המוזיאון היה מעורב בתסריט והקפיד לשמור על אותנטיות ככל שאפשר גם באפיון הדמויות. לבקשת המוזאון נוסף כיסוי ראש לדמות האם לפי מה שהיה נהוג אז, ונוספו פאות ג'ינג'יות ונמשים לדמות של שמחה כפי שזכרה אותו תרצה פלג, שעל סיפורה מבוסס הסרט. מעבר לכך קיבלתי יד חופשית בבימוי וכל תהליך הסטורי בורד הקונספט ארט והאנימטיק עבר כמעט לחלוטין ללא שינויים. "

4

אחד האתגרים היה להעביר את את הסיפור והדרמה במסגרת שלוש דקות בלבד מתוך תשע הדקות של הסרט. 

"כמובן שלא ניתן להעביר את מורכבות נושא השואה בפרק זמן כה קצר אבל אפשר להעביר תחושה" מספר דב וולס."השתמשתי בכלים האמנותיים שעמדו לרשותי כדי לחזק את הסיפור והחיבור לדמות של שמחה (שיש לו בסך הכל שורה אחת בכל הסרט). עשיתי בשימוש בתנועת מצלמה ליצירת מתח, השתמשתי בסקלת צבעים שמשתנה לאורך הסרט כדי להדגיש את הלך הרוח של הדמויות: מצבעים ניטרליים לצבעים קרים ולבסוף חזרה לכיוון צבעים חמים. ברוב הסצנות הקומפוזיציות סגורות והדמויות כלואות בתוך הפריים, לדוגמא שמחה מציץ דרך החלון כאשר גם לחלון יש מסגרת נוספת. הפרצה בחומה. האמא בתוך פריים סגור של ארון תפוחי האדמה."

2 (1)

קומפוזיציה סגורה מדגישה את חוסר האונים של הדמויות

 

אנימציה קלאסית היא בחירה מאוד לא טריוויאלית. אנחנו רואים מעט מאוד שימוש באנימציה קלאסית בתעשייה. למה בכל זאת בחרת בטכניקה הזו?

עשיתי כל מני טסטים לאנימציה לפני תחילת העבודה, תוכנות קאט אאוט, אפטראפקטס, אבל לא הייתי מרוצה מהתוצאה שהיתה סטרילית וקרה מדי. החלטתי על אנימציה קלאסית בTv paint  ושלחתי טסט של כמה שניות למוזיאון, הם מאוד התלהבו מהסגנון והמשכנו בכיוון הזה. אין ספק שאנימציה קלאסית נדירה יותר ואפילו הופכת להיות מעין אמנות נכחדת שרואים בעיקר בפסטיבלים לאנימציה וסרטים קצרים. בקולנוע המגמה מזמן התחלפה לסרטי תלת ממד, אפילו בחברת דיסני שבעבר היו מקדש האנימציה הקלאסית. בתעשייה המקומית הרבה פעמים מחפשים פתרונות מהירים וזולים ואנימציה קלאסית לא באה בחשבון, בנוסף ישנן הרבה תוכנות אנימציה דו ממד שנותנות פתרונות מצוינים לפרויקטים מסחריים כך שאין כביכול סיבה מוצדקת להשתמש בטכניקה שצורכת כל כך הרבה זמן ומשאבים. יחד עם זאת זו עדיין צורת אמנות עם קסם ייחודי שאין לה תחליף אז אני עוד אופטימי שהיא תחזור בגדול : )

שוט-סיום

סקיצת סצינת הסיום של הסרט- דב וולס

3

הסצנה הסופית. שילוב של צבעים חמים וקרים. דב וולס

תהליך יצירה – מסקיצה לאנימציה

הסרט מבוסס על הסיפור הקצר "סיר של שוקולד" מאת תרצה פלג.

קרדיטים מלאים 

וידאו: בימוי תסריט והפקה – שירה פליקס

אנימציה: בימוי עיצוב ואנימציה – דב וולס

שחקנים – טוביה צפיר ויונתן גוטליב. עורכת – נעם כהן. צלם – בועז רבינוביץ. סאונד-אולפני ג'אנגל סאונד. מקליט-אליאור דמול. תאורן-קובי שרביט. עוזר צלם-עמיחי ינקוביץ. דיבוב – תהילה זהר, יואב יפת, מאיר פרידמן. הפקה בפועל-מירב מקדסי. איפור סיוון ימיני. הסרט הופק בבית הספר הבין-לאומי להוראת השואה. עריכת תוכן וניהול הפרויקט – אביה סולומון חובב, יעל ריצ'לר-פרידמן. יעוץ פדגוגי-שולמית אימבר. יועצת הפקה- ליאת בן חביב. יעוץ מקצועי להוראת השואה לילדים- ד"ר גילה מצליח ליברמן, פסיכולוגית.