על מיניות נשית באנימציה ישראלית.

מיניות ואנימציה. כמעט דבר והיפוכו? מי שהתרגלו לחשוב על אנימציה כסרטים מצוירים לילדים בוודאי שמתקשים לדמיין דיון רציני על מיניות במדיום הזה. אולי בסדרות מיובאות
של הטלויזיה החינוכית בנוסח "החיים" למי שזוכר משנות ה80. אבל תוצרת הארץ? משלנו? אז זהו שיש.
שלושה סרטים קצרים מחמש השנים האחרונות שנוצרו על ידי בימאיות נשים (ואחד מהם בשיתופו של גבר בימאי) דנים במיניות. אפילו יותר במדויק, במיניות נשית מכמה אספקטים: פנטזיות, הלחץ החברתי על נשים לקיים יחסי מין והפחד מהם וגם – אונס וניצול מיני.

דיסקליימר – אלה סרטים שלא זכו להמוני צפיות בוימאו ויוטיוב. למעשה ההפך הוא הנכון לפחות לגבי שניים מהם. הסיבה לכך היא מן הסתם, הקושי להתמודד עם הנושא ועם הישירות שבה הוא מועבר. ישירות שאפילו המדיום האנימטיבי שאמור "לרכך" קצת אותה לא יכול לה. אבל לאור כל כך הרבה מקרי אונס ו/או הטרדות מיניות גם בצמרת השלטונית וגם שקורות לסתם אנשים מהשורה – אולי הגיעה השעה לדבר על זה. באנימציה.

מהכבד לקליל:

אנג'ל לבון יצרה כסרט הגמר שלה מ"בצלאל" את "אזהרת טריגר". מה היא בכלל אזהרת טריגר? לפי הגדרה אחת שמצאתי, זוהי אזהרה שמופיעה לפני תוכן, המודיעה כי הוא כולל חומרים קשים לקריאה או צפייה. או מתייחס להצהרה כתובה לפני טקסט, תמונה או כל תוכן שעלול להיות בעל תוכן טריגרי – כלומר, לגרום לתגובה רגשית חריפה. תגובה כזאת יכולה להתבטא בפלאשבקים לטראומה שחווינו בעבר, התקפי חרדה, תגובות פיזיות שונות, וכן הלאה. סרטה של לבון אכן עלול לעורר תחושות כאלה.

לבון יצרה סרט קצר יפיפה ומטריד ביותר על מה שיכול להתפרש כאונס וניצול מיני החל מתקופת הילדות של הגיבורה הראשית ועד הרבה אחרי התבגרותה המינית. ניצול מיני שנעשה על ידי אדם קרוב כלשהו. אולי קרוב משפחה? המנצל המתואר כמעין צל שחור נטול זהות, מתואר כגדול בהרבה מהגיבורה הילדה וגדול אפילו יותר מהנערה והאישה שהיא הופכת להיות. היחסים ביניהם הם תכופות מושתתים על רגש חיובי נוסף להיבט המיני המנצל. היבט זה מתאר את המורכבות שבחשיפת התוקף, כי הרי הוא יכול גם להיות אדם קרוב שהוא אפילו אהוב. בסיומו של הסרט, אוחזת הגיבורה את הצל שהפך קטן מאד בעמדה מגוננת-מחבקת או אפילו מלאת רחמים עליו. אבל הלחישות בסרט נותרות בעינן ותוהות "למה אני עושה את זה לעצמי?"  ואכן נשאלת השאלה – איפה ה"עצמי" המובחן של הגיבורה? האם היא מסוגלת לסרב, למצוא איפה מתחילים הרצונות שלה ואיפה מתחיל אדם אחר? איפה היא בכל הסיפור הזה וכיצד והאם תהיה מסוגלת "לצאת" ולמקם אותו לאור החוויה המבלבלת שחוותה והאפקט המצטבר שלה?

אזהרת טריגר from angel lav-on on Vimeo.

גיבורת "חפצי מקבלת זין" של צליל בנדריהם דווקא מצליחה למקם את רצונותיה יפה מאד ביחס לחברה הלוחצת המגולמת ע"י אישה אחרת. מנוסה יותר, "חברה" של חפצי.  חפצי אומרת במפורש "אני פוחדת שיכאב לי" ו"אני רוצה גבר שמחובר לזה.. שאני העולם שלו והוא שלי ורק אז…" אבל לחציה של החברה ברורים, קונקרטיים: "אם תמשיכי ככה את בחיים לא תמצאי אף אחד, את תישארי לבד לנצח". כולה בת 25, כן!? חפצי, שמתחילת הסרט מרגישה כמו כשלון קולוסאלי בגלל שעוד לא מצאה את האדם ו/או הדרך בה מתאים לה לקיים יחסי מין, נכנעת. ובנדריהם מביימת סצינה קורעת לב בה מכריחה הגיבורה את עצמה "לעשות את זה" כי היא "לא רוצה להיות לבד יותר". סצינה שבה הלבד הוא גרוע יותר מלהיות לבד, סצינה שבה תחילה נמחקות פניה וזהותה, ולאחריה היא נראית כמי שעוברת אונס ומתנתקת מעצמה הגופני והנפשי. האם באמת "לא היתה ברירה?" אני בהחלט מסרבת לקבל את זה, ונראה שגם בנדריהם לא דוגלת בזה. יותר מכל דבר אחר, הסרט נראה בעיני כטקסט חשוב על כשלון החברה לקבל שלכל אחת מגיעה הזכות להחליט איפה, מתי ועם מי מבלי להרגיש כשלון אם לוקח לה יותר זמן מה"ממוצע" או ה"רצוי". מי אמר שככה צריך!? מי אמר/ה שחפצי טועה והיא לא תוכל למצוא בדיוק את מה שהיא מחפשת?

Heftzi gets screwed חפצי מקבלת זין from tzlil bendrihem on Vimeo.

גיבורי "טענת אריאדנה" של לילי ריו ואבישי לוי הם ההוכחה שאפשר אחרת. הם זוג סטרייטי בוגר שלא כל כך הולך לו בחיי המין המשותפים, נראה שקצת משעמם שם. אבל לגיבורה יש רעיון אקטיבי משובח – שיתוף הפרטנר שלה בפנטזיה. היא לוקחת אותו לעולם השואב השראה מהמיתולוגיה היוונית, בו היא מגלמת את הנסיכה אריאדנה היוצרת מבוכים וקשיים להגיע אליה. בן זוגה נאלץ למצוא דרכים להתגבר עליהם. אגב כך, מוצא בן הזוג את כוחות העל שלו והופך למינוטאור, אותו יצור רב כוח חצי אדם חצי פר שבמיתוס המקורי נכלא במבוך. בפנטזיה של הגיבורה, הסוף טוב בהרבה לשני הצדדים. ובעצם למה אי אפשר לדבר על כוח/חולשה, יוזמה/פאסיביות, דמיון/מציאות בהקשר של קשר הדדי? מענין בעיני לציין שבימוי משותף של גבר ואישה הוא שהוביל לתוצאה הזו, של סרט חריג בנושא שהוא בוחר לגעת בו באנימציה. בסופו של דבר כדי לעורר שינוי אמיתי בעניני מיניות והתפיסה שלה, שני המגדרים צריכים להיות מעורבים אקטיבית. להגיד בגלוי "זה כן" ו-"זה לא".  מתוך שיתוף, מתוך רצון טוב ללכת עם מה שמתאים לשני הצדדים. לא בכפיה, לא מתוך פחד. מתוך סקרנות ורצון אמיתי לעשות טוב לכולם.

Ariadne's Claim from avishai levy on Vimeo.

 

 

עוד על "חפצי" אצל יוני בבלוג.

  • Naama Sharon

    יופי של סקירה ופרשנות