במילים אחרות – סרטה של טל קנטור

כשראיתי לראשונה את סרט הגמר של טל קנטור, "במילים אחרות", הרגשתי שצפיתי בהייקו יפני משובח – סרט קצר, מדויק, שחוסך בפרטים וכל קו בו הוא רב משמעות. סרט מושלם. הסתבר שלא רק אני הרגשתי ככה. סרטה של קנטור (בשנתים האחרונות מעורכות "מונפש") הוצג בעשרות פסבלים נחשבים בינלאומיים, זכה בפרסים מרובים ועולה היום לרחבי הרשת. "מונפש" שמח וגאה לשתף את הקהל הישראלי בהקרנת הבכורה האינטרנטית של הפנינה הזו. ראיון בלעדי.

In Other Words | במילים אחרות from Tal Kantor on Vimeo.

טל, ספרי לי על תהליך היצירה של "במילים אחרות". מה הביא אותך ליצור סרט כזה כפרויקט הגמר שלך?

טל קנטור: התייחסתי אל פרויקט הגמר כאל סל של משאלות של דברים שתמיד רציתי לנסות ועד אז לא התאפשר לי. לא ידעתי הרבה על הסרט בהתחלה ולא היה ממש נושא מוגדר, אבל ידעתי מה חשוב לי שיהיה בו, ומה מעניין לי לבדוק ולהתנסות בו בפרויקט הזה. למשל, רציתי שיהיה בסרט דיאלוג מילולי, ושהדיאלוג הזה יתרחש דווקא במערכת יחסים בין שתי דמויות שמתקשות לתקשר ביניהן ושהשפה לא מצליחה לחבר ביניהן. עניין אותי לעסוק ברגע קטן, שחוזר על עצמו ומתפרק לגורמים.
לאורך הפיתוח, הדמויות והדברים התגבשו להיות קונקרטיים וממוקדים יותר מזה, בעיקר ברגע שהבנתי שהכתיבה צריכה לבוא ממקום אישי וכנה. זה היה תהליך מאוד ספונטני של התפתחות של נרטיב לצד שפה ויזואלית, כשבהתחלה כל אחד מהם התרחש ממש בנפרד ורק בשלבים מאוחרים הייתה סינתזה ביניהם.

היו בדרך "רגעים מגדירים" של ההתחברות בין הדברים?

טל קנטור: בוודאי. ההבנה שהסרט הולך להתרחש במרחב של זיכרון וחרטה, הגיעה בין השאר מתוך אחד הטסטים המוקדמים שיצרתי. השתמשתי בקטע ארכיון מתכנית משנות ה70 שבה התארח יהודה עמיחי. שיריו, שעוסקים רבות בזיכרונות, משמשים עבורי השראה כבר שנים רבות. בתכנית הוא דיבר על שיר שכתב, על זיכרון של נערה אהובה בגן מימי נעוריו. משכה אותי ההבעה בתנועות הידיים שלו בשעה שסיפר שהגן הזה המשיך לחיות בתוכו כשהוא חזר אליו שוב ושוב ושוב.
מצאתי את זה מעניין שחזרה רפטטיבית יכולה להפוך להדגשה, אבל במקרים מסוימים, כמו חזרה על מילה, היא יכולה גם להיות מחיקה וריקון ממשמעות.

סטריפ מתוך הטסט, וידאו בהמשך

סטריפ מתוך הטסט, וידאו בהמשך

Early Animation Tests – [In Other Words] from Tal Kantor on Vimeo.

 מרתק. בואי נדבר על העיצוב הויזואלי – יצרת שפה מאד ייחודית משלך, שלא היתה שם קודם. סרט שנה ג' שלך היה בכלל בסטופ מושן. איך הגעת לשם?

טל קנטור: חיפשתי שפה ויזואלית שתאפשר לי לשלב את המדיומים שאני אוהבת לעבוד בהם – רישום, אנימציה, צילום וכתיבה.
זו פעם ראשונה שהתעסקתי בחומרים בצורה כזו. בכל פרויקט אני מחפשת את השפה הויזואלית שמתאימה לו, כך שהצורה תשרת את התוכן, ותשתלב איתו.
במקרה של "במילים אחרות", עניין אותי למצוא חיבור ויזואלי בין העולם הפנימי ובין גוף.
בחרתי בשפה ויזואלית שיכולה לשלב בין מציאות פיזית ומוכרת לבין מצב דינמי של תודעה וזכרון.
הטכניקה הזו מבחינתי מאפשרת לשקף את העולם השברירי של הסרט, לכן הדמויות הן חלקיות, "לא שלמות", ממש כפי שפועל מנגנון הזיכרון עצמו – בו יש חלקים מסוימים אותם אנחנו זוכרים באופן מדויק, וחלקים אחרים שמטשטשים ונמחקים.
שאפתי גם שהשפה הקווית של האנימציה תרגיש כרישום מהיר שנוצר בקו אחד – כמו שרושמים שירבוט של מישהו מהר לפני שהוא הולך ונעלם.
ניסיתי לפשט ולתמצת את הסגנון כדי להגיע למהות של הדברים – המינימום שצריך כדי לייצג רק את מה שבאמת חשוב לסיפור ולדמויות. זה היה מין משחק של פירוק והרכבה, החסרה והוספה כדי להגיע לאיזון בין "יותר מדי" ל"מעט מדי", ולגלות שגם לריק ומה שחסר יש תפקיד חשוב בתוצר הגמור.
זו בעצם גישה שאימצתי מעולם הרישום – הבחירה מה להדגיש ועל מה העין תתמקד.

Animation Break-down_B

Concept Art Development (2)

ממש ברמת ברמת ההייקו יפני. איך בוחרים?! 

טל קנטור: כדי להגיע לצמצום הזה, גם ברמה הוויזואלית וגם ברמת הנרטיב, היה תהליך ארוך מאד של מחיקת פרטים. לקח לי זמן להבין מהו המעט שנחוץ לצופה כדי להשלים את השאר אצלו בראש. הסרט הוא למעשה מפה של התהליך שעברתי איתו, כי הרבה מהסיפור המקורי וגם עיצוב הדמויות השתנו מהותית ונחתכו ברובם במהלך העבודה כדי להתאים לצמצום הזה.

קונספט ארט, אביגייל

קונספט ארט, אביגייל

אביגייל, פריים מתוך הסרט.

אביגייל, פריים מתוך הסרט.

אז ניסית לשלב בין  רישום, אנימציה, צילום וכתיבה, ובעיקר מחיקה של כל מה שלא צריך. ספרי עוד משהו על הטכניקה המאד לא שגרתית הזו שהפכה להיות כתב היד שלך.

טל קנטור: זו טכניקה שגיליתי איך לעבוד איתה תוך כדי תנועה. זה התחיל מניסוי ומשחק של טסטים כמו הטסט שעשיתי עם יהודה עמיחי, שבהם עניינה אותי המחווה הפיזית של הדמות. מהטסטים האלו הבנתי הרבה על הדמויות שבסרט, איך הן יראו, ואיך לשלב בצורה אורגנית את הוידאו והאנימציה.
היה לי חשוב שלתנועה ולקו הרישומי בסרט יהיו חיים וצורת ביטוי משלהם מעבר לגבולות הוידאו, כך שהאנימציה אמנם קשובה לתנועה של השחקנים, אך לא בהכרח כפופה לה.
הוידאו של השחקנים צולם קודם, באולפן גרין סקרין, כאשר כבר ידעתי מהם האלמנטים שישארו אצל כל דמות בוידאו ואיך האנימציה אמורה להשתלב בהם, כך שיכולתי לשים דגש בצילומים גם על המחוות וחלקי הפנים שאצטרך. אחר כך מוחקים את הווידאו כדי להשאיר רק את החלקים שיופיעו כחומר מוצלם. האנימציה עצמה מבוססת על רישום בודד ומהיר של כל דמות בכל שוט. בהתבסס על הרישומים האלו ציירתי את האנימציה בהתאמה עם חלקי הוידאו שנותרו.

Part from early S.B_1

עכשיו בואי נחזור לנושא עצמו. מערכת היחסים בין האבא לבת היא מוקד העניין. אבל איך זה שבחרת דווקא להתמקד באבא?

טל קנטור: שאלה מעניינת מאוד! אני חושבת שעניין אותי להתמקד דווקא בדמות שלא מובן מאליו עבורי להזדהות איתה ולהציג את נקודת המבט שלה. זו בעיני גם זווית מעניינת יותר, לבטא דווקא את התהליך הרפלקסיבי של האב ביחס לסיטואציה. לכן גם היה לי חשוב הלוקיישן שבו האב ממוקם.
שדה התעופה זה מקום שבו אנחנו בודקים את עצמינו כל הזמן, האם לא שכחנו משהו? או האם הספקנו את מה שהיינו צריכים לפני שאנחנו משאירים הכל מאחור? רציתי שהדמות שלו תהיה במקום כזה, שיש בו גם מתח ומשמעות מטפורית (בין עבר לעתיד, בין כאן לשם), אבל שהוא גם באותו הזמן איזה ואקום ריק של שום-מקום, ובוואקום הזה יכול להתרחש המבט פנימה, על זיכרון וחרטה.
4_In-Other-Words

אבל את יודעת, היו גם צופים שאמרו לי שלדעתם הדמות של הבת היא גיבורת הסרט, וזה גם דבר מאוד מעניין, איך כל אחד רואה ומפרש את הסיפור.

ליהקת לשני התפקידים שני שחקנים מרתקים. יהויכין פרידלנדר ודנה ידלין. איך היה לעבוד איתם? 

טל קנטור: יהויכין הוא שחקן מדהים! מנוסה ונדיר בקשת איכויותיו, שמביא איתו כל כך הרבה עומק ייחודיות וחכמה. כשהוא ענה לי לשיחת הטלפון הראשונה וקולו העמוק ומלא ההבעה נשמע מהצד השני של הקו, הלב שלי ממש צנח מהתרגשות, זו היתה הדמות שדמיינתי.
בדנה ידלין המופלאה יש יכולת שלא מובנת מאליה, לרגש במבט אחד, במחווה עדינה ומדויקת. הפשטות שבה היא יכולה להיות כנה ועוצמתית כל כך, כובשת בעיני. הרגש הזה זה משהו שחיפשתי לדמות של אביגיל.

Production-Shooting day (1)

טל קנטור: אני לא אגזים אם אגיד שיום הצילום היה היום הכי מרגש ומיוחד עבורי בכל העבודה על הסרט. ולא רק כי זו פעם ראשונה שביימתי שחקנים והייתי ביום צילום. האווירה על הסט עם הצוות הקטנצ'יק והביתי הייתה מאוד אינטימית ונעימה, ודנה ויהויכין היו כל כך מקצועיים ומסורים, כל כך מדויקים ורגישים בעבודה שלהם, שזה פשוט היה תענוג לעבוד איתם. לראות פתאום את התסריט קם לתחייה דרכם, זה היה לא פחות קסום ומרגש מאנימציה שקמה לתחיה.

Production-Shooting day (4)

מילה או שתים על המילים. הרבה פעמים סרטים שיש בהם דיאלוג ועוד בעברית, יוצרים בעיה לצופה בחו"ל. אבל הסרט שלך מאד מצומצם במילים ועושה בהן שימוש סלקטיבי נורא מענין. וכישראלים, יש כמובן ערך מוסף. הבינו בחו"ל את החזרה הרפטטיבית ואת השימוש במילה "חול"?

טל קנטור: יש בזה משהו משעשע, שסרט שעוסק במוגבלותה של השפה ואוזלת ידן של המילים, יש לו בעצמו מגבלה בתרגום מעברית לשפות אחרות. המשמעות הכפולה שנוצרת לצליל של "חול" בעברית הרי לא מתקיימת באנגלית. התלבטתי לגבי זה בשלב התרגום, ובסוף החלטתי שיותר חשוב לי להדגיש את הרדוקציה שהמילה עוברת בסיפור, את הריקנות וחוסר המשמעות שלה כשהיא נאמרת שוב ושוב, מאשר את משחק המילים שנוצר בעברית. לצופה בחו"ל עד כמה שהבנתי זה לא שינה הרבה לחוויה של הסרט, אבל כשחלקם באו אלי אח"כ וקראו במבטא: "הול! הול!" הייתי צריכה להסביר להם שיש לזה גם משמעות בעברית…

דרך מעולה לשבור את הקרח… ומה עכשיו? כבר דיווחנו לקוראי "מונפש" שהתחלת לעבוד על הסרט הבא שלך, קופרודוקציה ישראלית-צרפתית.

טל קנטור: נכון. וגם הוא מתעסק בזיכרון, אבל מזווית אחרת לגמרי. וככזה, הוא יתבסס גם על הטכניקה שפיתחתי ב"במילים אחרות".