אקט של חירות ואחרות – "הורה" סרטו של יואב בריל

להחזיק ידיים – אקט קטן מאוד שמסמל הרבה, או מעט? תלוי את מי שואלים.

סרטו הדוקומנטרי של יואב בריל עוסק במחווה הפשוטה של החזקת ידיים אצל זוגות גברים גאים בתל אביב.

יואב בריל הוא אנימטור ומוזיקאי. את הסרט  "הורה"  יצר ב 2014, וחודש אחרי הבכורה ב-TLVFest, זכה הסרט בפרס ״אסיף״ לסרט עצמאי בפסטיבל אנימיקס.

ספר לי על הסרט, כיצד הוא התקבל בעולם? האם הוקרן במקומות מעניינים?

יואב: "הסרט הוא אחד מחמישה סרטים קצרים שמרכיבים את ״גוטמן כפול חמש״, מחווה קולנועית לעמוס גוטמן שיזם יאיר הוכנר מה-TLVFest, פסטיבל הסרטים הגאה של תל אביב. ההקרנות בעולם התחלקו שווה בשווה בין פסטיבלים של קולנוע להט״בי ופסטיבלים של אנימציה, ביניהם שטוטגארט, אנימה מונדי בברזיל ו-LIAF בלונדון. היו גם פסטיבלים קטנים יותר במקומות מסקרנים כמו סרייבו ובומביי שלצערי לא זכיתי לבקר בהם. ככה זה באנימציה, אתה עובד קשה ובסוף הסרט הוא זה שעושה חיים בעולם."

Yoav Brill - Hora (6)

הסרט הוא מאוד אישי ומקומי ישראלי אך עם זאת אוניברסלי.  יש הבדל בין איך שהוא מתקבל בעולם לעומת הארץ?

יואב: "זו שאלה טובה כיוון שיש בסרט אספקטים מקומיים מאוד שלא הייתי בטוח שיבינו מחוץ לישראל – למשל השיחה עם המהגר האריתראי, שמובאת בלי הסברים מי הוא המרואיין ובאיזו סיטואציה הוא נמצא. או החלוקה הגיאוגרפית בין דרום תל אביב לצפונה ובין רחובות שונים, מסוכנים או בטוחים להחזקת ידיים. אני חושב שכשהחוויה האנושית חוצה גבולות ותרבויות, יש פחות חשיבות לספציפיות של המקום שבו הסיפור מתרחש. המחיר העיקרי בעשיית סרט אנימציה שמבוסס על דיאלוגים בעברית הוא שצופים בחו״ל נדרשים לעקוב אחרי הכתוביות ואולי קצת מפספסים את האנימציה עצמה.

Yoav Brill - Hora (1)

ספר לי על התהליך הדוקומנטרי. 

יואב: "הנטייה שלי היא לכתוב על דברים שאני מכיר, אבל אז להיבהל ולהרחיק את עצמי מהסרט. שימוש בקולות אלמוניים זו דרך נוחה לבטא מחשבות ורעיונות בלי להפוך את הסרט ליומן אוטוביוגרפי. התחלתי בשיחה עם חבר, מי שאחראי בסרט לסיפור הסוגר בבית קולנוע. חצי שעה של ראיון איתו יכלה בעצמה להחזיק סרט שלם. את ההקלטות עשיתי בעצמי, עם מיקרופון ומכשיר הקלטה, ממש כמו שרואים בסצנה הראשונה. מכאן החיפוש היה בעיקר אחרי אנשים חושבים ורהוטים, כאלה שמראש היה להם מה להגיד בנושא, ואולי גם אישיות ייחודית שעוברת בקול שלהם. כשמדובר בסרט מונולוגים ,המנגינה של המרואיין חשובה לא פחות מהתוכן מעצמו.          כשהגעתי לשלב העריכה הרבה דברים נראו פתאום אחרת: הייתה למשל שיחה מרתקת עם בני זוג שאחד מהם הוא אנתרופולוג, ולמרות שלמדתי ממנה המון, בעיקר על מגדריות בארצות ערב וצפון אפריקה, כשניסיתי לשלב אותה בסרט היא התבררה כעובדתית ו״משכילה״ מדי, בזמן שהאימפקט הרגשי של הסצנות הגיע דווקא מתובנות וחוויות פרטיות של אנשים.

Yoav Brill - Hora (2)

העריכה הראשונית של הראיונות לקחה בערך חודש. המון משחקי דומינו של איזה משפט מוביל לאיזה משפט, איך לקחת אנשים שהתראיינו בנפרד ולתת תחושה שהם יושבים באותו מעגל ומגיבים אחד לשני. בסופו של דבר צפו ועלו כמה נושאים שהפכו לפרקים של הסרט – האינטימיות שבהחזקת ידיים, הפומביות והפחד, פרשנות תרבותית, החזקת ידיים כסוג של פרפורמנס, ומשם חזרה לחוויה הראשונית והפרטית".

האם נתקלת באתגרים מיוחדים במהלך עשיית הסרט?

יואב: "היה לי מאוד חשוב לראיין לסרט מהגרים אפריקאים. בזכותם בעצם ״הורה״ נעשה – המפגש שלי עם גברים אפריקאים בדרום תל אביב שהולכים ברחוב אחוזי ידיים בצורה חברית וסטרייטית לחלוטין, בזמן שאני לא העליתי על דעתי לעשות את אותו הדבר גם באזורים ״סובלניים״ יותר, הבהיר לי שיש המון מה לחקור במנהג הזה. רק שלא היה קל למצוא מביניהם כאלה שיסכימו להתראיין לסרט כזה, בתקופה שגם ככה רובם העדיפו להנמיך פרופיל. בסופו של דבר לא רק שהבחור האריתראי שהסכים להתראיין היה לבבי ופתוח לגמרי לגבי הנושא, הוא גם הצליח להכיל את כל הסיפור של הפליטות ושל הפערים התרבותיים בכמה משפטים קצרים ומדויקים".

בסרט קיים שימוש בטכניקות שונות, מה שמשאיר את הצופה מאותגר ויזואלית עד לסיומו. מה הייתה ההשראה שלך לעיצוב ?

יואב: "על עיצוב הסרט מגיע קרדיט גדול לאמנית וחברה בשם דינה גולדשטיין, שעושה מין תיאטרון אנימציה חי שמבוסס על קולאז׳ים תלת מימדיים שהיא בונה. שיתוף הפעולה בינינו אמנם לא יצא לפועל בסופו של דבר, אבל השפה הקולאז׳ית נשארה, כמו גם התמימות והצבעוניות שהופכים את הכל לקצת יותר קליל וקאמפי. הדמויות המרכזיות למשל, שמזכירות סטריאוטיפים משופמים של גייז ניו יורקיים בסבנטיז, נראות ככה כי הן לקוחות מספריי אנטומיה צרפתיים ישנים. הסצנה ההודית היא קולאז׳ של ציורים הודיים עתיקים, מין גירסא טריפית ומוגזמת של מאייר שלא היה אף פעם בהודו. הרקעים העירוניים הם צילומים שצילמתי בתל אביב ועיבדתי במחשב, כשהכל הוכנס לסביבה תלת מימדית באפטר אפקטס. קשה לי לקחת אחריות מלאה על הבחירה בכל אחת מהטכניקות, זה היה שילוב של אינסטינקטים ושל דדליין מתקרב. אני מניח שהטון המסוים של הסרט התחדד גם כתוצאה מהמיקס המשונה הזה. בסופו של דבר, ובניגוד לעבודת הפרך בסרט הקודם שלי, ״אישיהארה״, זה סרט שהיה ממש כיף לעצב."

Yoav Brill - Hora (4)

מי ההשראה שלך ליצירה קולנועית?

יואב: "שני טיפוסים של במאים. כאלה שמוצאים את הטון הפרטי שלהם דרך צורות אלטרנטיביות של סיפור – טוד היינס, בונג ג׳ון-הו, דון הרצפלד, גאי מאדין. ובארץ אנשים חרוצים כמו תומר היימן ויאיר קדר שלא מפסיקים לייצר איכות ולא מחכים שמישהו יזמין אותם."

לאתר של יואב בריל