מכתב אהבה לבחור שהמצאתי – רחל גוטגרץ

יש סרטים שנכנסים לך ללב ברגע, ולא מוכנים לעזוב. וגם הטכניקה שלהם מרשימה, והאמירה שלהם באמת באמת נוגעת ואני כבר יודעת שהם נועדו לגדולות. כזה בדיוק הוא הסרט של רחל גוטגרץ "מכתב אהבה לבחור שהמצאתי". ראיתי אותו בשנה שעברה כסרט הגמר של רחל בבצלאל, שמחתי מאד כשזכה בפרס הראשון שלו בתחרות הסטודנטים של אסיף והתחיל מיד אחכ אסופה מרשימה של פסטיבלים וזכיות. לפני שלושה ימים זכה הסרט בפסטיבל סרטי הסטודנטים בתל אביב בפרס סרט האנימציה הטוב ביותר. אבל לפניו, בשבועיים שקדמו לזה, שמחתי עוד יותר לחלוק עם רחל שהות בשני פסטיבלי האנימציה החשובים באירופה - אנימפסט זאגרב ופסטיבל אנסי. באנימפסט "מכתב" זכה בפרס חדש ומיוחד של צוות Vimeo שנועד לחבר בין הפלטפורמה האינטרנטית הידועה לעולם הפסטיבלים. והם לא יכלו לבחור סרט הולם יותר. IMG_4024 רחל מתארת בצניעות את הסרט כ"בדרך חזרה הביתה מבילויי מאכזב, נשזרת המציאות ברגעי הזיה וחלום - לכדי מכתב אהבה לבחור שאינו קיים". אבל הסרט הזה הוא הרבה יותר מרצפים מרשימים של אנימציה בהדפס רשת משי. זה מכתב אהבה אוניברסלי לכל סיפור אהבה גדול שעוד לא נולד ורק מצפה להוולד. זה מכתב אהבה לרגעים שלפני שאנחנו נכנסים למערכת יחסים שמשנה את מי שהיינו מהיסוד והופכת אותנו לאנשים אחרים, בסופו של דבר. מכתב אהבה להווה, שלפעמים נראה ריק ורק מחכה להתמלא בחווית עם מישהו/מישהי אחרים שעוד לא הכרנו, אבל אנחנו מכירים אותו/אותה טוב מאד. הוא לוכד בכשרון ערמומי את הרגעים שבהם אנחנו עוד יכולים לדמיין את ה- Significant other שאנחנו מאחלים לעצמנו. יש ב"מכתב אהבה לבחור שהמצאתי" עוד נקודה שאני אוהבת- תקראו לי פמיניסטית קלישאתית מה איכפת לי - לא ככ נפוץ למצוא אישה כותבת טקסטים כאלה, בגלוי כל כך. מחוות רומנטיות גדולות "נועדו" בתרבות הפופולאריות לגברים. אני מזדהה באופן אישי עם המכתב הזה, כי כתבתי בראש שלי עשרות כאלה לפני שהתאהבתי באיש שאיתו אני חולקת היום את חיי. משהו בתרבות הפופולארית אוהב להתמקד במנטליות של הבחורה הרווקה ש"מחכה לו" אבל הופך את הציפיה הזו, לחזות הכל. את "תקופת הרווקות" ל"עצובה". גוטגרץ הופכת את הקערה על פיה - היא לא מרחמת על עצמה בזמן שהיא "מחכה לו", היא מדמיינת אותו, אבל מנכיחה את עצמה, במצב היפיפה שבו היא נמצאת בלעדיו: בשגרת חיים מלאת דמיון, בהמתנה יפיפיה, בשיא הרומנטיות והאסטטיקה. רחל מעידה שלקח לה זמן להחליט לחשוף את הרגשות המאד אישיים האלה, שבדרך כלל מאכלסים יומנים ולא יוצאים החוצה. היא מספרת שהמכתב נכתב אחרי שביקשה את סיוען של כמה נשים מוכשרות שביקשה שיכתבו מכתב לגבר המושלם שהן מדמיינות לעצמן. בעקבות המכתבים שלהן, היא כתבה את הפואמה שלה. הכתיבה בעקבות כותבות רבות עזרה לה להבין שהיא לא לבד, שיש משהו אוניברסלי ברגשות האלה של נשים שפשוט לא נגעו בו קודם.  יהיו מי שיהיו ה"סייעניות", הן צריכות להרגיש גאווה עצומה בעיני. הן לקחו חלק בסרט של יוצרת חזקה ומוכשרת שהעניקה במה אותנטית ליכולתה של אישה לשים במרכז הבמה בסרט את היכולת והרצון שלה לאהוב. גם גבר עתידי דמיוני - אבל קודם כל את עצמה, את חייה, את יצירתה. A LOVE LETTER TO THE ONE I MADE UP / מכתב אהבה לבחור שהמצאתי from Rachel Gutgarts on Vimeo.   ומיני סקופ למיטיבי לכת - שנה לפני שיצא "מכתב אהבה", יצרה רחל סרט קודם באותה טכניקה. שמו "רשת" וקוראי מונפש הם הראשונים לצפות בו. תהנו! Reshet / רשת from Rachel Gutgarts on Vimeo.