עיר הקודש – ענבל בנצור ומור גלפרין

חרדי יוצא באישון לילה לרסס דמויות של נשים בשלטי החוצות ברחבי ירושלים. אך כאשר הגיע להניח פתק בכותל… הוא לא ידע מה מחכה לו!

זהו סרט סטודנטים של ענבל בנצור ומור גלפרין מבצלאל, שהתחיל בתור פרויירט שנה ב' והסתיים במהלך חילופי הסטודנטים של מור בקליפורניה שנה לאחר מכן.

 

הסרט מתאר סיטואציה לא נעימה בכלל ברחובות  בירושלים. ירושלמים מכירים אותה טוב טוב, לא פעם עוברים ברחבי העיר ומבחינים בדמויות של נשים על שלטי חוצות מרוססות ומושחתות. התופעה נהייתה כ"כ נפוצה שהמפרסמים הפסיקו לייצר מודעות עם נשים עליהן מחשש שיושחתו. בסוף 2014 עלה קמפיין בשם "ירושלמיות נעים להכיר" שיוצא כנגד תופעת הדרת הנשים מהמרחב הציבורי בעיר והציג נשים ירושלמיות מחייכות לצופים על גבי האוטובוסים. כרבע מהשלטים הושחתו רק שבוע לאחר עליית הקמפיין.

לאור התופעה הזו נוצר הסרט.

מור מספרת :

הרעיון לסרט הגיע כשנחשפנו לשלטים מרוססים ברחבי העיר, ושאלנו את עצמנו- מי יטרח כל כך הרבה כדי לטפס עד לשם ולרסס פוסטר של אישה?! אז חשבנו על הטיפוס הזה, ואיך הלילה שלו נראה.

לדעתי האישית אין בהכרח הפרדה בין ירושלים לאלוהים, לבין החרדי המקפץ או המין הנשי… ולכן לדעתי אם אתה פוגע או מזלזל באחר אתה פוגע בעצמך. בסרט ניסינו להראות שזו יהירות לחשוב שאתה יודע מה אלוהים רוצה, וצביעות לקדש מקום ולדבר על ירושלים במטאפורות ציוריות כאישה נצחית, ובאותו זמן להסיר מפניה נשים.

וכיצד הציבור הלא חילוני הגיב לסרט שלכן? 

רוב הדתיים שאני פגשתי אהבו את זה וגם הם מתנגדים להדרת נשים. ארגון "קולך"- של נשים דתיות שפועל למען שוויון מגדרי הציג את הסרט באתר שלו, ראיתי גם שכתבו על זה באתר בשם JewTube smile emoticon עם הסבר על עניין הדרת הנשים בירושלים. אני לא יודעת אם זה בהכרח חרדים, אבל שמעתי מעט שפירשו את העיצוב של הדמות כ"חרקי" וטענו שהסרט שלנו הוא תעמולה נאצית…

ומה ההשראה לעיצוב הדמות?

לקח לנו זמן להיסגר על העיצוב שלו, שתינו דמיינו אותו בהתחלה כזקן עגלגל, והרגשנו שהעיצובים נשארים מאוד בנאליים ולא מתקשרים עם העיצוב של הרקע. ציירנו אותו מאות פעמים, וכל פעם ניסינו למצוא כיוון פחות צפוי. בשורה התחתונה מה שהכריע את זה הייתה ההבנה שיש לנו המון שוטים ומעט זמן, וחיפשנו דרך לבנות אותו מצורות בסיסיות שיהיה לנו נוח לעשות להן הרבה אנימציה במעט זמן. ניסינו לאפיין אותו כצעיר ואקטיבי, בשונה מאיך שחרדים נתפסים.

ומה הייתה ההשראה לעיצוב העיר?

בשלב מוקדם החלטנו שעלינו להתייחס לעיר כעוד דמות בסרט , והיה לנו חשוב להדגיש את הייחוד של ירושלים, שנמצא הרבה פעמים בפרטים הקטנים… לא יכולנו לוותר על האבן הירושלמית, הפרזולים במרפסות והבניינים היחודיים שנמצאים רק כאן כמו מגדל דוד והכנסת. החלטנו שאם יש לנו כל כך הרבה קווים ופרטים עדיף להשאיר את הצביעה וההצללה יותר מינימליות ובחרנו בעיצוב שטוח. זה גם מה שהרגיש הכי טבעי כשעשינו טסטים, וזה סגנון שבאותו זמן שתינו אהבנו, והיה נראה אפשרי הפקתית.

הקטע המרשים ביותר בסרט הוא כאשר ירושלים מתעוררת לחיים, במלוא הדרתה, ומעמידה את החרדי במקומו. זה נראה מאוד מסובך טכנית, כיצד יצרתם את זה ? 

בנינו מודלים פיזיים בצבע לבן על שחקנית שלבושה בלבן. ענבל, שהיא גם מאפרת וציירת גוף- צבעה את השחקנית וצילמנו את התנועה שלה בוידאו. אחר כך, בתוכנת האפטר, בודדנו את התנועה שלה, והלבשנו עליה באמצעות מסכות ואפקטים את הצבע, הטקסטורה והתאורה של העיר.

גם בשוטים נוספים השתמשנו רוטוסקופינג לציור גוף: ציירנו לבנים על יד אמיתית של דוגמנית, צילמנו אותה בתנועה, ובמחשב עברנו על הקווים פריים אחר פריים. יש שני שוטים שהרקע שלהם נעשה בתלת מימד- הטופ שוט בכותל, והשוט בו האדמה מתרוממת, זה גם שוט שבו קודם כל הזזנו את הרקע ועל גביו נעשתה האנימציה.

making the lady

סיימתן את הסרט במסגרת חילופי הסטודנטים שלך בקליפורניה, כיצד התייחסו לסרט שם ?

הצגתי אותו בסדנת סרטי שנה ג' עם קרסטין לפור, הם מאוד התרשמו ואמרו שזה נראה כאילו יש פה אמירה, כמובן שאין שום דרך להבין את זה למי שלא גר כאן ומכיר את עניין הדרת הנשים, אז בכל הקרנה היה צורך להסביר, זה פתח דיון והעלה הרבה שאלות על ירושלים וישראל.

אנחנו מוסרות תודה רבה לכל מי שעזר לנו בהפקה, לאיטן דה בוטון שלקח חלק גדול באנימציה, ולמעצבי הפסקול והמלחינים- רז עזרא ועמית מאי כהן.

סרטון מאחורי הקלעים :

להתרשמות נוספת מתהליך העבודה על הסרט לחצו כאן

12077098_10153708656413919_1924721046_n 12080910_10153708654833919_1114130620_n

 

הדף של ענבל בנצור

האתר של מור גלפרין