חתול חצוף במיוחד בטרמינל – מסע לאמריקה של שנות ה60 עם אריאל פולינג'ר ופריץ החתול

נגמרו החגים, נגמרו התירוצים והתחילה העבודה השחורה? גם "מונפש" עוד לא החליט אם זה טוב או רע, אבל לא להתייאש. הטרמינל חוזר כדי לאפשר לכם שעה (!) של קלאסיקת אנימציה אמיתית. המסע היום עם קפטן אריאל פולינג'ר הוא לארה"ב של שנות ה60. אבל ניתן לקברניט להסביר איך ולמה:

בוקר טוב, אריאל. אז לאן את לוקחת אותנו?

אריאל:  "לראות את הסרט" fritz the cat"! פריץ' החתול הוא סרט אנימציה למבוגרים שנעשה ב-1972, אני לא יודעת אם הרבה אנשים יודעים אבל פריץ החתול היה בכלל קומיקס מחתרתית נורא מצליח בשנות השישים מאוחרות ושנות השבעים, הוא היה שייך לז'אנר הקומיקס המחתרתי של אותה התקופה. היוצר של הקומיקס היה רוברט קראמב, איש מוכשר מאד . בכללי רוברט קראמב הוא אחד גיבורי התרבות שלי. זה קצת חטא כלפיו לאהוב את הסרט הזה, כי הוא שנא אותו ובעקבות הסרט באחד הקומיקסים שהוא כתב אחרי  שהסרט יצא, פריץ נרצח באכזריות עם גרזן לראש מחברה קנאית…"

איך בכלל הגעת לראות את הסרט הזה?
אריאל:  "אני תמיד אזכור את הפעם הראשונה שראיתי את הסרט הזה הייתי בת 15 , זיפזפתי בין ערוצים והיה כבר מאוחר בלילה ונפלתי על אחד ערוצי הסרטים והנה התחיל לו סרט אנימציה עם מראה ייחוד שלא ראיתי בעבר: קווים מקוקווים , צבעים הפסיכודלים… מין, קללות וסטריוטיפים חגגו לי על המסך. נדבקתי למסך ולא יכלתי להפסיק להסתכל. אני כבחורה שאף פעם לא התחברה לסרטי דיסני כל כך , במיוחד לכל סרטי הנסיכות, מצאתי את הז'אנר של האנימציה שמדברת אלי. סוף סוף התחברתי למשהו והבנתי שאנימציה לא צריכה להיות נסיכות שמתאהבות באיזה נסיך והוא מציל אותן. אנימציה יכולה להיות משהו אחר לגמרי. בגלל הסרט הזה התחלתי לחשוב על ללמוד אנימציה והוא פתח לי את הדלת ליוצרי אנימציה נפלאים אחרים כמו: ביל פליפמטון. עד היום אני מושפעת מהסרט הזה ומהקומיקסים של רוברט קראמב.
ואו! מרגש מאד! אוקי, אנחנו הולכים לראות:
הנה הטריילר:

 וכדי לראות את הסרט כולו תאלצו להעזר בלינק שכאן 
 ואחרי או לפני שתמצאו גם אתם את עצמכם דבוקים למסך, לכו לבדוק את האתר של אריאל שהיא יוצרת אנימציה מאד מיוחדת עם קו אישי מאד משלה: