הכר את היוצר – ראיון עם איילה שרוט לרגל בכורת "ענפים שבורים"

אז, לכל מי שהצליח לראות את סרטה הנפלא של איילה שרוט "ענפים שבורים" ביס דוקו בשבוע שעבר, וגם למי שלא, זה הראיון שערכתי עם איילה לרגל הבכורה. מדובר בסרט דוקו אנימציה באורך של 25 דק', לא פחות ולא יותר. הוא מורכב, הוא מענין ויזואלית ובהחלט יוצא דופן בנוף.  הנה הטריילר שוב:

היי איילה, ספרי קצת על עצמך.

איילה שרוט: אני מתל אביב, למדתי אנימציה ועשיתי תואר ראשון בקמרה אובסקורה בתקופת הטובה שלה, אז עבדתי בסטודיו שורטקאטס על הסדרה מ.ק. 22. אח"כ עברתי ללונדון לעשות תואר שני בסנטרל סיינט מרטינס זה היה ma ב– communication design ואני בעצם היחידה שעשתה סרט גמר. שאר החברים שלי עשו דברים שיותר קשורים לעיצוב גרפי ואיור. חייתי בלונדון חמש שנים ועבדתי כפרילנסרית על פרויקטים נהדרים.  תמיד רציתי ללמוד בחו״ל ומאד עניין אותי להמשיך להתפתח ולעשות גם סרטים משלי.

סרט הגמר של איילה נקרא "זרים" ועוסק בחוויותיהם של אנשים שונים כאורחים לכמה שנים או מהגרים בלונדון. בדיוק כמו שהיא עצמה היתה

ספרי חוויות מסיינט מארטינס. איך היה שם? היית אנימטורית יחידה בין מעצבים?

איילה שרוט: חלק מהמורים לא כל כך ידעו איך לאכול אותי, לא ידעו להדריך אותי בנושא של תנועה של דמויות וכאלה, לא ידעו ליעץ לי על סיפור, סאונד או עריכה ואפילו ניסו ניסו בשלב מסויים להפוך את הסרט גמר שלי לאינסטליישן על כמה מסכים. אבל קיבלתי רקע טוב באיור וביקורות מועילות. הקונספט שם היה מאוד חזק, והכי מדהים היה לפגוש את האנשים שלמדתי איתם. היו הרבה תלמידים מכל העולם, כל אחד יותר מוכשר מהשני. ממש מעוררי השראה וחלקם היו כבר מקצוענים בתחומםוזה היה רף מאוד גבוה לשאוף אליו.אני חושבת שהתעוזה והיומרה של לעשות סרט אנימציה באורך כמעט חצי שעה נובעים מהחוויות שלי שם. למדתי לא לוותר לעצמך ולשאוף גבוה.

חסכת לי את השאלה הבאה. עדיין לא ראיתי סרט אנימציה ישראלי באורך כזה. הוא כבר לא סרט קצר, לא סרט באורך מלא אבל כמעט מרגיש ככה. איך בכלל התחלת לעבוד על סרט באורך כזה? מה עבר לך בראש?

איילה שרוט:  זה היה תהליך הדרגתי מאוד.בהתחלה חשבתי על סדר גודל של 15 דקות זה היה עוד כשגרתי באנגליה. ואז ראיינתי את סבתא שלי. עבדתי על פרויקטים באמת מדהימים כפרילנסרית ותוך כדי , כשהיה לי זמן בין פרויקטים, חיפשתי מימון להפקה כזו באנגליה. הגעתי די רחוק אבל לא קיבלתי את הכסף. אבל עצם ההגשה הציתה אצלי תהליך יצירתיעשיתי המון ציורים, והתחלתי לחשוב על תסריט, במקביל צילמתי את סבתא שלי וערכתי את הוידיאוהאורך של הסרט פשוט התקבע תוך כדי עריכההרגשתי שהוא לא יכול להיות קצר יותר או יותר ארוך. 

והאורך של הסרט היווה בעיה, אני מבינה, למה בעצם?

איילה שרוט: האורך של 25 דקות הוא אורך מאוד לא מומלץ מבחינת גופי שידור בסרטים דוקומנטריים. הם מחפשים תמיד סרטים באורך של  48 דקות ומעלה. פגשתי מפיק אחד שהציע לי לנסוע עם סבתא שלי לפולין, להגיע לבן שמן ולראיין עוד בוגרים של הפנימיה כמו שמעון פרס ולעשות מזה סרט של 48 דקות שישודר בקלות אבל היה לי ברור שפשוט אין מצב – גם מבחינת ההיקף של האנימציה אבל גם מבחינת המימדים של הסיפור. לא רציתי לגרום לו להיות משהו אחר שהוא לא. כמעט בלתי אפשרי לשדר סרט באורך הזה, אבל לשמחתי יס דוקו אהבו את הסרט והם עשו משהו מאוד יוצא דופן כשרכשו אותו לשידור . אני בכל אופן נשבעתי, שאני לא עושה סרטים באורך הזה יותר. או קצרים ממש או ארוכים. בכל מקרה לקח לי כמה שנים טובות עד שהצלחתי לממן אותו.

באמת איך הצלחת?

איילה שרוטהגשתי למיליון קרנות בארץ או בחו״ל וכל פעם אמרו לי לאבאנגליה הגעתי לשלב הסופי של הגשה אחת אבל בסוף בחרו סרט אחר. בכל מקרה זה היה לטובה, כי היה נכון הרבה יותר לסרט לעשות אותו בארץ עם עורכת דוברת עברית, טל רבינר המחוננת והנפלאה. זה סרט מאד מילולי וזה היה יכול להיות מאד בעייתי באנגליהאחרי המון לא, בקרן רבינוביץ הרימו את הכפפה ואמרו כן, יחד עם מפעל הפיס וקיקסטארטר קטן להשלמות. זו היתה תקופה קשה, כשאף קרן לא רצתה לממן את הסרט. אבל הייתי די עקשנית. גם כשחזרתי לארץ גם הרגשתי ש"הגעתי מבחוץ" ולקח לי זמן להתאקלם חזרה. את הסרט פיתחתי באותה תקופה היה לי גם מזל גדול לפגוש את עמית גיצלטר שהפיק את הסרט. במאי אנימציה בעצמו. יש לו סטודיו בשם The hive pro. הוא מבין לעומק את תהליך העבודה ואנחנו גם צוות טוב שמשלים אחת את התכונות של השני.

Untitled_1.12

אם כבר דיברנו על תהליך הפקה, בואי נדבר על הסגנון של "ענפים שבורים". יש לך סגנון אנימציה מאד אקלקטי. בכל רגע שבו האנימציה "התערבה" בראיון המצולם נתת לעצמך חופש לעשות משהו לגמרי אחר. ראיתי שם השראות ממארק שגאל, ציורי שמן, אנימציה קווית ומאד מצחיקה, יש שם הכל מהכל.

איילה שרוט: קביעת הסגנון הייתה די אינטואיטיבית. אני אפטריסטית בנשמתי אז צורת החשיבה שלי מאוד מותאמת לתוכנהפיתחתי סגנון שמשלב בין השנייםורוב הסרט הוא כזה. חוץ מזה יש לי נטייה בלתי נשלטת לאקלקטיותמבחינתי האנימציה צריכה לשרת את הסיפור בראש ובראשונה. והבחירות הסגנוניות תמיד נובעות מהתוכן. נניח כשסבתא שלי מדברת על המחברת שהיא כתבה כשהיתה ילדה, ממש התבקש ללעשות אנימציה כמו ציורי ילדים.

ממש לאייר את התוכן.

איילה שרוטנכון. זה משהו מאוד מהותי בחשיבה שלי על אנימציה וזו הסיבה שאני אוהבת אנימציה דוקומנטרית כי יכול לקרות במדיום הזה פינג פונג בין רעיונות. התוכן הוא אחד והויזואליה מנהלת איתו סוג של דיאלוג. הרבה פעמים סבתא שלי אומרת משהו בסרט ואני לא מסכימה איתו. נגיד הסצינה של הדוב הבוכה במקלחת. סבתא שלי מספרת את הסיפור ומתפקעת מצחוק ובעיני זה היה סיפור נורא עצוב ובחרתי לאנמץ אותו בצורה עצובה ונוגעת ללב.

 Broke_Branches_Bear

 יש סצינה שבה סבתא שלך מספרת על מה שהיא יודעת על הדרך שבה הרגו את משפחתה. היא מספרת אותו די ביובש. את בחרת ליצור מהסיפור סצינה שהיא הצגה. זה נראה כאילו נגעת באותו הרגע בהדחקה שלה את מה שקרה למשפחה שלה.

איילה שרוט: זה נכון. סבתא שלי היא די קשוחה. לא מתרגשת מהסיפור יותר מידי. היא בכלל לא הבינה למה אני רוצה לעשות עליה סרט!

Untitled_4.6

מה היה לה להגיד על התוצאה הסופית?

איילה שרוט: היא עברה עם הסרט תהליך. הדבר הראשון שהיא אמרה זה שהיא נראית "לא צעירה". בצפיות הראשונות היא לא התחברה אליו. אבל אחר כך היינו יחד בפסטיבלים ואנשים ניגשו אליה ונורא התרגשו, ולאט לאט היא למדה לאהוב אותו. עכשיו היא אומרת שהקטע שבו היא מדברת על המוות של המשפחה שלה הוא אחד הקטעים החזקים בסרט. את זה היא לא היתה יכולה להגיד בהתחלה.

זה דור כזה, של "מה שהיה זה מה שהיה וזהו".

איילה שרוט: בדיוק. הם היו חייבים לפתח את התכונות האלה כדי לשרוד רגשית. כשהוספנו לסרט את החברה שלה שרה מהעיירה, ראיתי שזו לא רק סבתא שלי אלא באמת תכונה דורית כזו. זה היה מאד מעניין לתעד את זה.

 Untitled_2.1

על מה את עובדת עכשיו?

על סיקוונסים של אנימציה לסרט דוקומנטרי באורך מלא על המחזאי נסים אלוני ,לסרט בבימוי דורון ג׳רסי שישתתף בתחרות בפסטיבל דוקאביב הקרוב.

נשמע נפלא. נחכה לראות את התוצאה!

אתר הסרט ענפים שבורים:

http://www.brokenbranchesthefilm.com/

האתר של איילה:

http://ayakayawork.blogspot.co.il/