הכר את היוצר – יסכה מאיו

סכה1

רציתי בהתחלה לספר על סרט אחד של יסכה מאיו, יוצרת שאני מאד אוהבת, כאחד מה"קצרים". מצאתי את עצמי בוהה בכל הסרטים שלה און ליין, ומתלבטת איך לכלול את כווולם בפוסט. אז החלטתי לראיין אותה גם, על הדרך.

יסכה, מה נשמע?! אפשר לראיין אותך ל"מונפש"?

יסכה:  יאללה בכיף.

ספרי לי עליך. מאיפה את במקור?

יסכה: מתל אביב. בורן אנד רייזד.

סיימת את "בצלאל" לפני כשנתיים. בת כמה היית כשהתחלת?

יסכה: בת 22. אוי אני כזאת סטנדרטית!

לא נכון, אל תדברי לא יפה. תגידי, למה החלטת ללמוד אנימציה? מה פתאום?

יסכה: שאלה טובה.  באותה תקופה בכלל נרשמתי ללימודי קולנוע, כי קולנוע מאז ומתמיד היה אהבה הגדולה שלי, בעיקר בזכות אמא שלי שמגיל מאד צעיר לקחה אותי לראות כל סרט חדש שיצא עם דגש מיוחד על הזרים והמוזרים. בערך באותו זמן נחשפתי לסרט "ריאן" על ריאן לרקין. אולי זאת גם קלישאה..

אני לא חושבת, בארץ?

יסכה: כי נראה לי שהמון אנשים בחרו ללמוד אנימציה בגללו לא?

לא יודעת לגבי אחרים, זו שאלה מעניינת לפתוח לדיון ציבורי. אני למשל, אני הלכתי ללמוד אנימציה בגלל הסרט שנה ג' של אורי קרנות "אבינו מלכנו"…אבל אנחנו מדברים עליך. אז ראית את ריאן, וזה עשה לך חשק?

יסכה: כן. בתקופה הזאת גם ניב (שפיגל, בן זוגה שגם הוא אנימטור מוכשר מאד, ד.ק.)  התחיל את שנה א' בבצלאל. כל פעם כשהייתי באה לבקר אותו בירושלים והוא היה חוזר הביתה עם תרגיל שנתנו להם, הייתי מדמיינת מה אני הייתי עושה. ואז החלטתי להרשם לאנימציה, כי לאט לאט התחלתי לתפוס שלמעשה זאת עשיית הסרטים האולטימטיבית. כשראיתי את "ריאן" הייתי כ"כ מוקסמת, שהיה לי ברור שזה מה שאני רוצה.

מגניב. אז איזה סרטים משונים שאמא שלך לקחה אותך אליהם היו השראה בשבילך?

יסכה: דוקא הקולנוע שהכי תופס אותי, בטח אז וגם היום, הוא לרב לא הכקולנוע הפנטסטי ורווי דימויים גדולים מהחיים אלא דווקא קולנוע שהוא הרבה יותר מינימליסטי בגישה שלו, ריאליסטי. הבמאים שקופצים לי לראש בהקשר זה הם מייק לי, פאטי אקין.

תגידי, תמיד ציירת? האהבה לציור היתה פקטור בהחלטה ללכת על אנימציה ולא קולנוע?

יסכה: אז זהו, שלא. בתור נערה אהבתי לצייר אבל סתם לעצמי, במחברת. זה היה רחוק מלהיות משהו שמגדיר אותי, בניגוד נניח לתחומים אחרים, כמו מוסיקה, מחול, וכתיבה. עד היום אני לא תופסת את עצמי כציירת או משהו בסגנון. מבחינתי, הציור הוא שלב בדרך להעברת הרעיון. הסיפור הוא העיקר מבחינתי, הקונספט. בגלל זה גם תלת מימד זו טכניקה מאד משחררת בעיני, על אף שגם זאת יכולה להיות טכניקה מתסכלת…

הסרט הראשון שיסכה יצרה בשנה ג' בבצלאל, "מוארים", הוא סרט תלת מימד עם רעיון מקסים: אנחנו פוגשים יצורים קטנים שעסוקים בפולחן משונה ולא מובן. אנחנו עוקבים אחריהם עד לאקורד הסיום שבו אנחנו מבינים מה זה בעצם שהם עושים ולמה… מוארים הוא סרט feel good שעושה לך את היום (או הלילה): 

Illuminated (מוארים) from Isca Mayo on Vimeo.

עוד לא תפסתי אותך מתפשרת על טכניקה. בשום טכניקה. התלת שלך נפלא.

יסכה: השאיפה שלי בכל טכניקה היא שהכל יהיה ברמה הכי גבוהה שיש. אני לגמרי הולכת עם מה שמתאים לסרט, והטכניקה שהכי תשרת את המטרה, וכמובן שתמיד יש גם אילוצים של זמן. אני חושבת שקונספט טוב, יכול להשאיר רושם עמוק גם אם הטכניקה לא מושלמת. יותר מידיי פעמים אני נתקלת בסרטים שנראים מדהים ופשוט משאירים אותי ריקה. אני שוכחת אותם דקה אחרי שראיתי אותם.

מה הניע אותך ליצור את "מוארים?"

יסכה: נראה לי שנקודת הפתיחה מבחינתי, בניגוד להרבה אנימטורים אחרים היא לא דימוי, אלא דבר מאד חמקמק, מין רגש. אני מתמקדת בתחושה ויוצרת סביב זה. במקרה של מוארים רציתי ליצור רגש של כמיהה לרגע של חסד ושלווה. מאד מייצג את התקופה בבצלאל. רגע מתוק שמגיע אחרי עבודה קשה. מהרבה בחינות בטח הושפעתי ממיאזאקי.

את סרט הגמר שלה מבצלאל, "משום מקום", יסכה יצרה עם יוצרת מוכשרת לא פחות, מעיין צוריאל שעוד נדבר עליה בנפרד, אין ספק.  

איך התחלת לעבוד עם מעיין צוריאל? איזה תחושה רציתן להעביר במקרה של הסרט הזה?

יסכה: התחלנו לעבוד יחד כבר בשנה א'. עשינו אנימציה באור והיינו חברות טובות מההתחלה. מאד התאמנו מהרבה בחינות והיא אחד האנשים היותר מוכשרים שאני מכירה. אני לא בטוחה איך התחלנו לעבוד ביחד על סרט הגמר, זה פשוט קרה. החלפנו תסריטים במשך המון זמן עד שהגענו ל"משום מקום". תוך כדי העבודה על "משום מקום" עשינו גם סרט במרטון. אני מוצאת שעבודה בצוות היא דבר ממש מעניין. היצירה בסופו של דבר משקפת מאד את שתינו אבל לי יש במידה מסוימת  גם קצת יותר ריחוק, ז"א זה שלך אבל גם לא שלך. אבל בסופו של דבר זה גם יוצא יותר מעניין. מבחינת הסיפור, משלב די מוקדם ידענו שאנחנו רוצות לספר סיפור מקומי, ארץ ישראלי. שמנו לעצמנו בכוונה הרבה מגבלות – לדוגמא, החלטנו שהסרט שלנו יהיה עם דמות אנושית ודמות נוספת לא אנושית: תרנגולת. זה מצוין לפעול מתוך מגבלות. במקרה שלנו הדמות הראשית היא איש זקן.  זו נקודת פתיחה מצוינת, כי כשאתה ילד או זקן אתה נמצא בנקודת קיצון וכבר יש קונפליקט ברור. יותר קל לכתוב מהמקום הזה.

 סרט הגמר של מעיין ויסכה עוסק במציל זקן ששומר על בריכה ריקה בשום מקום. ויזואלית יש בו רגעים מרשימים להפליא:

Out of Nowhere משום מקום from Maayan Tzuriel on Vimeo.

הסרט שעשו השתיים במסגרת המרטון, "דמה",  הוא סרט חזיונות של נשים דמויות ציפור באגם שגם הוא, קצת באמצע שום מקום. הן זכו בציון לשבח באותה שנה:

Dama- Maayan Tzuriel & Isca Mayo from Maayan Tzuriel on Vimeo.

אחרי סיום הלימודים, עבדו השתיים גם על סרט מוזמן לפרויקט פנים.יום.זכרון של "בית אביחי". במסגרתו יצרו סרט על חייל שנפל, אריה אלוני, לפי טקסט של אהוד בנאי.

 

וסקופ בלעדי למונפש לסיום:  קליפ של יסכה לזמר רון מיניס, שהופק בסיוע רקעים נפלאים של ניב שפיגל שנעשה לפני יותר משנה, והיא פשוט לא הפיצה אותו כמו שצריך… יסכה, את לא בסדר..!
יסכה: אני יודעת..את הקליפ לא יכולתי לפרסם הרבה זמן כי רון רצה לפרסם אותו יחד עם האלבום שלו. איכשהו זה קרה שנה אחרי שסיימתי אותו, ולכן קצת הזנחתי את ההפצה שלו.

הסרט המדובר, מבולבלי,  הוא קליפ עם מסעו של ילד בעור זאב ביער פנטסטי ששוב מזכיר לי את מיאזקי וגם ספרי ילדים נורא יפים:

Mevulbali Ron Minis H264 from Isca Mayo on Vimeo.

ומה הלאה?
יסכה: אני וניב עובדים ביחד, יש לנו דברים בפיתוח. אנחנו חולמים בגדול וחוברים לאנשים מוכשרים.

מסר לאומה? משהו להגיד בכללי על אנימציה?
יסכה: אני רק אספר לסיכום על מפגש שהיה לי ולניב עם ריצ'ארד ויליאמס רק כי אני יכולה לספר שפגשתי אותו! הבנאדם בן 82, עובד כבר 22 שנה על סרט. הוא אמר לנו במפגש שהוא מרגיש שרק עכשיו הוא מתחיל להבין איך עושים אנימציה או משהו בסגון. עכשיו הוא עובד לתחושתו על על היצירה הכי טובה שלו אי פעם. בקיצור, לא מפסיקים ללמוד, עד מאה ועשרים…

את יודעת מה, זה המסר הכי אופטימי ששמעתי כל היום…! תודה רבה יסכה!!