הגזענות כפי שתיארתי באנימציה: Strange fruite של הילי נוי ושימי אסרסאי.

הסרט הזה הוא על מציאות עגומה שנמצאת בכל מקום בו נמצאים אנשים: גזענות. שנאת האחר פשוט כי הוא "אחר" ולא משום סיבה רציונלית שהיא. כי צבע העור שלו שונה, כי הוא מאמין בסט ערכים אחרים, כי הוא בעצם היא…בשנאה כמו בשנאה – הכל הולך.  וה"אחר" הזה, הוא בעצם די דומה לנו. אולי הרבה יותר דומה משהיינו רוצים להאמין. הילי נוי ושימי אסרסאי בחרו בפרויקט הגמר שלהם לעסוק בגזענות ובאפליה מתוך ענין אישי והתקלות בנושא באופן אישי בסביבתם המיידית. כמו רבים וטובים מאיתנו האנימטורים, הם החליטו לקחת את הסיפור הגדול ולהוציא ממנו סיפור קטן, חכם ואוניברסלי שיכול היה לקרות בכל מקום, לכל אחד או אחת, בהקצנה.

שם הסרט, נבחר להיות כשמו של שיר של בילי הולידיי הנפלאה שבוצע לראשונה ב1939. כשחפרתי קצת, גיליתי שהמילים נכתבו ע"י מחנך יהודי-אמריקאי, אייבל מאירפול, כמחאה על מעשי לינץ' שבוצעו בד"כ בידי אמריקאים לבנים כנגד שחורים באותן שנים במדינות רבות בארה"ב. באותן שנים כבר אפשר היה למצוא לא מעט מקבילות באירופה נגד יהודים, צוענים, הומוסקסואלים.

שני מסרים עוברים בסרט היפה הזה  באופן ברור: הראשון – הוא שנאה היא תולדה של חינוך. היא מועברת מדור לדור ב"ירושה" עגומה.  והבעיה היא, שכל אחד מאיתנו בכל רגע נתון עשוי למצוא את עצמו בצד השני שלה, להפוך משונא לשנוא ולהפך. זה כל כך אוניברסלי שזה לא יכול שלא להטריד. מתי כבר המין האנושי יהיה חכם יותר?!!?

כמה עיצובי דמויות ופריימים לדוגמא מהסטורי בורד:

ל

008