אנימציה בפסטיבל חיפה בחול המועד סוכות

נתחיל בקטן. נוכחות האנימציה בפסטיבלי קולנוע בארץ הקודש, מועטה. מועטה מידי. אבל, היי, בשביל זה אנחנו כאן.  פסטיבל חיפה הותיק והטוב, שמתרחש בסוכות בין ה9.10.2014 – 18.10.2014 חוגג 30 שנה מושך אליו אנשי קולנוע מקומיים ובינלאומיים. יש בו הרבה מה לראות. מעניינת במיוחד תהיה הקרנת הבכורה של "מכתב אהבה לקולנוע", פרויקט מרשים של מגמת הפקה יוזמת מבית הספר לקולנוע סם שפיגל.  יוזמה נפלאה של יצירת סרטים קצרים.  ה"מכתבים" הם אסופת 10 סרטים קצרים שבוימוי ע"י בימאים שונים, בהם אגב, בחירה נפלאה של בימאית האנימציה אוסי ולד.

עכשיו לאנימציה עצמה. השנה בפסטיבל חיפה, תחרות סרטי אנימציה.  14 סרטים בסך הכל, 7 מתוכם מהיבול המשובח של המחלקה לאמנויות המסך בבצלאל מהשנה שעברה.  יש סרט ממנשר, סרט מ"ספיר" המעניינים מאד בנגב, סרט ממכללת תל חי, אחד הסרטים שהופקו במסגרת פרויקט פנים.יום. זכרון של בית אביחי, ועוד כמה וכמה סרטים שאני לא מצליחה לאתר את סיפורם ומקורם. האם הם עצמאיים?! בימאים יקרים – ספרו לנו עליהם ועליכם.  אנחנו רוצים להכיר ולשמוע.
Attachment-1 (1)
(התמונה מתוך a way of being של קובי ווגמן)

עוד לא ראיתי את כולם, אבל יש באלה שכבר ראיתי קסם אמיתי:   קובי ווגמן עושה באנימציה מצמר, סרט  וירטואוזי של על חרדת גילוי והשארות במקום.  שחף רם , מנסה לצאת למסע אישי יפיפה בעקבות הרצון ליצור. הבימאיות שבחבורה- כרמל בן עמי וסוהיני טל מתארות התבגרות נשית במאה ה21 המנוכרת,  וסופיה גוטמן מתארת בסרט רוטוסקופי מערכת יחסים מוזרה ומטרידה בין אב לבתו על רקע רחובות המנומנמת.  
במדור הזיכרון – רעות בורץ וניר פילוסוף מספרים את סיפורם של תאומים שאחד מהם נפל בקרב בסגנון מר קו.
על המשמר הפוליטי – עדה רימון ואופק שמר יוצאים למסע פרוע ברחבי ישראל המקולקלת, ועל הדרך מוצאים את אחד הדימויים המצחיקים ביותר שראיתי אי פעם (מסרבת לעשות ספוילרים, אבל שמי שראה את הסרט יקום ויגיד לי ש"קק"ל" נשמע לו אותו דבר לפני ואחרי הצפיה!)  
ומעייו אנגלמן, הו מעיין אנגלמן – מוצאת במעבדה המופרעת פרי דמיונה את זוג התיאומים הסיאמיים הבלתי אפשריים, ונותנת פרשנות ויזואלית נהדרת למזרח התיכון וקשייו.

הדילמה הקבועה, ככה נראה, של העוסקים במלאכת התאמת הסרטים הקצרים שנוצרים בארץ לתחרויות השונות היא: האם סרטי אנימציה צריכים להתחרות כסרטים קצרים מול סרטי live action קצרים כשווים, או האם הם צריכים להתחרות בתחרות נפרדת, כמו שבחיפה בחרו השנה. האם הם זקוקים לעידוד מיוחד פרסים משל עצמם והכרה שבאה עם הדרה מסוימת, או שיש מקום לאחד בין שני הסוגים הלא כל כך שונים של קולנוע קצר, בלי קשר לאיך הוא נעשה – לייב או אנימציה?
גם בעולם, לא רק אצלנו, עוד לא פיצחו את הדרך הנכונה, אם יש כזו, להתמודד עם הסוגה המשונה של אנימציה. בפסטיבל קאן – אנימציה מתחרה כשווה בlive ולא זוכה כמעט אף פעם. בקלרמונט-פרנד המיועד לסרטים קצרים – יש תוכניות אנימציה מהטובות שראיתי, ופרסים נפרדים, אבל בתוכניות שונות הם מוקרנים יחד. אני מתכננת בהמשך קיומו של הבלוג לרדת לעומקה של הדילמה. ובינתיים – לכו לראות את המקבץ בחיפה. הוא שווה את זה.

  • סרטי מנשר שהתקבלו לפסטיבל הם: "מנוחת עדן" המקסים שמהווה מחווה לקולנוע עדן המיתולוגי והסרט החדש "סיפור אהבה יפואי".

  • איתן

    'Luma' של כרמל בן-עמי וסוהיני טל זכו בפרס לסרט אנימציה בפסטיבל. 'a way of being' של קובי ווגמן זכה בציון לשבח. ברכות.