איפה זה כתוב?!

מה הופך סרט לרלוונטי גם אחרי 15 שנים?  נושא עם אמירה שלא מיצתה את עצמה, עשיה מופתית, והרבה מאד הומור.

vekatoov picture

לפני 15 שנה, טל גדון, אז סטודנט ביחידה לאנימציה בבצלאל ולימים אנימטור הראשי בסרט "ואלס עם באשיר", עבד במקביל על שני סרטים. סרט גמר רשמי ו"וכתוב". כל מי שעבד פעם על סרט גמר יודע, וגם למי שעוד מתכנן לעשות את זה חשוב לדעת, שעבודה על סרט גמר, היא עבודת פרך.  עבודה על שני סרטים יחד היא סוג לא מוכר של אובססיביות. אבל טל מספר, שבתקופה ההיא, הלימודים ביחידה לאנימציה היו רופפים וחופשיים יותר, והתלמידים עשו כל מה שעורר בהם השראה.

“וכתוב" נולד בכלל כתרגיל טכני בליפסינק – התאמת תנועות השפתיים של דמויות אנימציה לפסקול נתון. את הפסקול, קלטת של הרב אמנון יצחק, קיבל טל בצומת ירושלמית מאנשיו של הרב יצחק,שעשה לו שם כמחזיר בתשובה לוחמני, מתנגד כפייתי לתקשורת, טלויזיה ותורת האבולוציה.

אז למה הוא בעיני עדיין חשוב וכבר קלאסיקה? 

כי הדמות שאינמץ גדון עבור הרב, היא קריקטורה אנימטיבית מעולה: פופאי דתי עם עיניים ענקיות ופה ענק מלא שיני זהב. החינניות בה נעה הדמות בחלל, והבימוי החכם בלוקישן אחד, הופכים את הצפיה בסרט לשעשוע גדול. אבל מה שבאמת הופך אותו לשווה צפיה ולסרט ששרד את מבחן 15 השנים, הוא הפאנץ' ליין – חשיפת זהותו של הקהל של הרב. עיקרון ראשון ב"מונפש" הוא בלי ספויילרים, אז בלי. אבל יש גם חידה שמתגלה בפריימים נסתרים באנימציה הקלאסית הצהובה. חפשו את ה "אמנון יצחקים"  האחרים,  משעשעים פחות ומוכרים יותר עד היום. הם נראים קצת פחות כמו קריקטורות, ומשפיעים קצת יותר על סדר היום הישראלי.

זה הסרט הראשון שנעשה בארץ למיטב ידיעתי, שמבקר באנימציה דמויות דתיות קצת יותר "הזויות" וגם כאלה שקצת פחות. והוא מצליח באותה נשימה להצחיק ולגרום לך לחשוב וזה כל כך נדיר.

מה עושה טל גדון היום? הוא פותח שנה ראשונה כראש מסלול אנימציה במחלקה לאמנויות המסך בבצלאל, ועושה אנימציה. הוא גם מתחזק בלוג נסתר ששווה להציץ בו:

http://talgadonanimation.blogspot.co.il/

 

  • שולי

    פעם ראשונה שאני רואה את זה! איזה יופי 🙂